1
באפריל 1920, ועידת סן רמו באיטליה קבעה את הגבולות של השטחים שבעלות הברית כבשו במלחמת העולם הראשונה: אלו כללו הגבולות לקיום הפוליטי של סוריה, לבנון, עיראק, ופלסטין כמדינות עצמאיות זמנית. ההחלטה המסכמת של הועידה העניק לשטחים האלה חוקיות בינלאומית ולגיטימיות; זה כלל גם את המילים של הצהרת בלפור, ההבטחה הבריטית לקדם את קיום ״בית לאומי לעם היהודי בפלסטין.״ הצהרת הבלפור גם הוסיפה עוד חובה, ״לשמור על זכויות הדתיות והאזרחיות של האוכלוסייה הלא יהודית הקיימת. בעצם, הגדרה עצמית יהודית בפלסטין הוכרה בסן רמו. לורד קרזון, שר החוץ הבריטי, קראה למסקנות ועידת סן רמו ״המגנה כרטה של הציונים.״ ביולי 1922, 51 מדינות של חבר הלאומים אישרו את החלטות ועידת סן רמו ושוב את תוכן הצהרת הבלפור.
ההסכם נתקל בהתנגדות מהמהיגים הערבים שחשבו שהיה כדאי להיות מדינה ערבית תחת שלטון מנהיג ערבי. ההסכם הסדיר את ההקצאה של המחוזות הערביים של האימפריה העות׳מאנית לשעבר: צרפת קיבלה את המנדט על סוריה ולבנון, ובריטניה קיבלה שליטה על פלסטין (כולל עבר ירדן, שהופרדה מנהלית בפלסטין ב-1921)
החלטת סן רמו – אפריל 25, 1920
הוסכם –
א) לקבל את התנעים של סעיף המנדטים כמפורט להלן בהתייחס לפלסטין (להלן) או בהבנה שהוכנס לפרוטוקול החייבות של המעצמה המנדטורית שזה לא יהיה כרוך בוויתור על הזכויות שמהן נהנו הקהילות הלא יהודיות בפלסטין; התחייבות זו לא להתייחס לשאלה של הפרוטקטורט הדתי של צרפת, שהוסדר מוקדם יותר בצהריים הקודם על ידי ההתחייבות שניתנה על ידי ממשלת צרפת שהם היכירו שהפרוטקטורט הזו נגמר.
ב) שתנעי הסעיף המנדטים צריכים להיות כדלקמן:
הצדדים מסכימים שסוריה ומסופוטמיה יהיו, בהתאם לפסקה הרביעית של סעיף 22, חלק 1 *(אמנת חבר הלאומים), מוכרים באופן זמני כמדינות עצמאיות, בכפוף למתן ייעוץ מנהלי וסיוע על ידי מנדטורי עד שיוכלו לעמוד לבד. הגבולות של המדינות האלה ייקבעו ובחירת המנדטים נעשה על ידי מעצמות הברית העיקריות.
הצדדים מסכימים להפקיד, על ידי החלת הוראות סעיף 22, הממשל בפלסטין, בתוך הגבולות שייקבעו על ידי המעצמות הברית העיקריות, למנדטורי, שייבחר על ידי המעצמות האמורות. המנדטורי יהיה אחראי לביצוע ההצהרה שניתנה במקור ב-8 [2] לנובמבר, 1917, על ידי ממשל הבריטי, ואומץ על ידי מעצמות הברית האחרות, בעד הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, מובן בבירור שלא ייעשה דבר שיפגע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בארץ ישראל, או בזכויות ובמעמד המדיני שממנו נהנים יהודים בכל ארץ אחרת.
[המנדט מתחייב למנות בזמן קצר ביותר ועדת מיוחדת ללמוד על כל נושא וכל שאלה לגבי העדות הדתיות השונות ותקנות. הרכב הוועדה ישקף את העניינים הדתיים המאזניים. נשיא הוועדה יומנה על ידי מועצת חבר הלאומים.]תנאי המנדטים ביחס לשטחים שאמורים למעלה יגובשו על ידי מעצמות הברית העיקריות והוגשו למועצת חבר הלאומים לאישור.
טורקיה מתחייבת בזאת, בהתאם לפסקה הרביעית של סעיף [132 של חוזה סוור] לקבל כל החלטה שניתן לקבל בהקשר הזה.
ג) הקצינים שנבחרו על ידי מעצמות הברית העיקריות הם: צרפת לסוריה ובריטניה למסופוטמיה ופלסטין.
בהתייחס להחלטה למעלה המועצה העליונה רשמה ההסתייגות הבאה של משלחת האיטלקית:
משלחת האיטלקית, לאור העניינים הכלכליים הגדולים שאליה, כמעצמה ים תיכונית בלעדית, מחזיקה באסיה הקטנה, נמנע מאישור ההחלטה הזו עד שעניינים האיטלקים בטורקיה האסיה יוסדרו.
