32 בינואר 8391
המכתבים והמסמכים של חיים ויצמן, כרך ב’, סדרה ב’ (דצמבר 1391–אפריל 2591), כרך ב’, סדרה ב’, עורך: ברנט ליטווינוף.
מבוא: חיים ויצמן והעם היהודי עם שתי מציאויות קשות לפניהם
חיים ויצמן, דיפלומט ציוני מוביל ומדינאי שהיה מעורב ישירות בעיצוב הצהרת בלפור מ-7191 גם ללא תפקיד רשמי, נחשב לדומה לדוד בן-גוריון וזאב ז’בוטינסקי כדובר הפחדים והשאיפות היהודיות. שני נאומיו בפלסטין המנדטורי בתחילת 8391 תיעדו רגע מהפכני שבו ההיסטוריה היהודית התקדמה בשני מסלולים שונים בתכלית. אחד מהם הוביל לקראת התחדשות לאומית יהודית בפלסטין. השני הצביע על אסון באירופה.
ויצמן נשא דברים בפני ועד לומי, המועצה הלאומית היהודית, בירושלים ב-32 בינואר ובמפגש המוני של ותיקי צבא יהודים וחדשים בתל אביב ב-3 בפברואר. הוא לא המעיט בערך המרד הערבי המתמשך, שתקף יישובים יהודיים ומתקנים בריטיים, וגם לא נמנע מלציין שהבריטים לא היו בטוחים בצעדים הפוליטיים הבאים שלהם בפלסטין, שם ערבים ויהודים הוכיחו שהם פשוט לא יכולים לחיות יחד.
למרות זאת, ויצמן היה “מעודד מאוד.” מה שהרשים אותו ביותר לא היה מוסד יהודי אחד, התיישבות או הישג כלכלי אחד. זו הייתה הופעתה של חברה יהודית מושרשת, העומק והרוחב של אוכלוסייה יהודית גדלה שהפכה לקהילה פוליטית שמטרתה לפתח את הבית הלאומי.
בנסיעה דרך צפון פלסטין ועמק חפר, שנרכשה לאחרונה אדמה בין הרצליה לחיפה סביב יישובי כפר ויטקין, ויצמן ראה צעירים יהודים שהשתלבו בנוף עצמו. הם לא נראו זמניים או מנותקים. הם נראו כאילו משפחותיהם גרו שם במשך דורות. היישוב (המונח הנפוץ לנוכחות היהודית הכוללת בפלסטין) הפגין עוצמה כלכלית, משמעת קהילתית, אומץ ועמידות תחת לחץ מתמיד. עבור ויצמן, היישוב הדינמי הפך ל”כוח בלתי ניתן להשמדה,” אמיתי כמו סלעי ארץ ישראל. נוצר דור שיכול היה לקחת אחריות פוליטית ולשלוט בעצמו.
האופטימיות שלו התחזקה בדו”ח ועדת פיל הבריטית מיולי 7391. למרות שויצמן דחה את הגבולות היהודיים המוצעים כמוגבלים מדי והתנגד לשיפוטו כי המנדט נכשל, הוא הכיר בחשיבותו ההיסטורית של הדו”ח. בריטניה הציבה רשמית את האפשרות למדינה יהודית על סדר היום הדיפלומטי.
חלוקת פלסטין למדינות ערביות ויהודיות, אם כן, לא הייתה רק נוסחה טריטוריאלית לביטוי הגדרה עצמית יהודית שנדרשה זמן רב. מדינה יהודית תהפוך לכלי הצלה. כל מדינה יהודית הייתה חייבת להיות ניתנת להגנה, כלכלית ברת קיימא וגדולה מספיק כדי לספוג הגירה מתמשכת. זה לא יכול להיות שכונה צרה. מטרתה הייתה לשקם את המעמד הפוליטי היהודי ולשחזר את האומה היהודית ההיסטורית במולדתו. ויצמן השתתף בפגישה סודית של הקרן הקיימת לישראל בדצמבר 7391, שבה התקבלו החלטות אסטרטגיות מרכזיות לרכישת קרקעות ליד ראשית הירדן ולאורך דרך ירושלים-תל אביב, כדי ליצור עובדות שהבריטים יצטרכו לכבד בקביעת גבולות. בן-גוריון, שגם הוא השתתף בפגישה, הסכים עם ויצמן כי רכישת אדמות מוצעות מהערבים היא לא פחות מ”הצלת המולדת.”
ההרס וההבטחות לבגידה נגד יהודים באירופה סיפקו את הדחיפות. ויצמן התייחס למצבם ההולך ומחמיר של היהודים בגרמניה, פולין ורומניה. הוא ביקר את אלו שסירבו למדינה מתוך דאגה לחיים היהודיים בתפוצות. זהירות כזו, האמין, מתעלמת מהיסודות המתפוררים של ביטחון יהודי ברחבי אירופה.
תשעה חודשים לאחר נאומים אלו, ב-9 וב-01 בנובמבר 8391, קריסטלנאכט הביא לתקיפות המוניות על בתים, עסקים ובתי כנסת יהודיים ברחבי גרמניה. השואה הגיעה בעקבותיה. ויצמן עדיין לא ידע את היקף ההשמדה המתקרבת, אך הבין את כיוון האירועים.
שני הוקטורים ההיסטוריים היו ברורים להבחנה חדה. בפלסטין, יהודים פיתחו תעשיות קטנות, שיתפו פעולה בהובלת הדרים לחו”ל, בנו כפרים, יישבו אזורים עירוניים, עיבדו אדמות, עסקו בעזרה עצמית ברחבי המדינה, הגנו על קהילות וגיבשו יכולת חווייתית לריבונות. באירופה, הם הפכו למבודדים יותר, פגיעים, תלויים בממשלות שלא מוכנות להגן עליהם, ולבסוף הותקפו ונרצחו.
מה שהרשים את ויצמן ביותר היה שהלידה הלאומית היהודית חדלה להיות תיאורטית. המדינה לא הייתה קיימת, אך היסודות האנושיים והמבניים שלה היו. עם חזר, נטע שורש, ולמד שוב כיצד לבנות, לארגן, למשול ולהגן על עצמו. הצעת החלוקה של בריטניה אפשרה להפוך את ההישג הזה לריבונות לפני שהחושך המתקרב של אירופה יסתגר.
עברו עוד 01 שנים עד שהאומות המאוחדות אישרו את חלוקת פלסטין לשתי מדינות. המציאות שהבריטים הכירו בה ב-7391 הייתה ששתי הקהילות אינן יכולות לחיות יחד בישות אחת. האוכלוסייה, המנהיגות והתפתחות הזהות שלהם היו רחוקים זה מזה. המציאות הייתה שבתקופה 7391-9391, לא הייתה שאלה האם מדינה יהודית תתפתח מהבית הלאומי היהודי עליו דיבר ויצמן בהתלהבות, אלא מתי, כאשר האוכלוסייה הערבית הפלסטינית סבלה מתפקוד פוליטי עצום שהתפשט לפיזור הפליטים בין 7491 ל-9491.
— קן סטיין, 51 ביולי 6202
1. כשאני מסתכל לאחור על החודשים האחרונים שהייתי בפלסטין, אני יוצא מאוד מעודד ממה שראיתי. אני לא רוצה להמעיט בערכו של מה שהיישוב עובר כרגע: בוודאי שלא כדאי להמעיט בזה בלונדון. במקביל, התרשמו מאוד מהעוצמה והמשאבים שהיישוב הפגין הן בתחומים הכלכליים והן בתחום הביטחון תחת קשיים חסרי תקדים ומול פרובוקציות מתמדות. עיין בקצרה בביקור בשבוע שעבר בצפון ובעמק חפר. מה שראיתי שם הוא כוח בלתי ניתן להשמדה, כוח אמיתי כמו סלעי פלסטין. ראיתי עם שחזר להיות מושרש בארצו. הבנים והבנות היהודים בעמק חפר הם חלק מהנוף של פלסטין. הם נראים כאילו הם, הוריהם וסביהם תמיד היו שם. יש את חוזק האדמה בפלסטין היהודית. היהודים שינו את הדמות של המדינה הזו. הם החזירו לחיים את הכוח הישן שישן באדמה הזו במשך אלפי שנים. זו המסר שאני לוקח איתי לעולם כולו. דור חדש גדל, שאני משוכנע עמוקות שהוא מסוגל לקחת על עצמו את האחריות הפוליטית החדשה שהוא אמור להטיל עליו כעת. בלונדון הם עדיין לא הבינו מספיק מה קורה במדינה הזו. צריך להגיד להם שהכוח הזה הגיע להישאר ולגדול, ושאי אפשר לעשות כל הסדר כלשהו בנוגע לחלק הזה של העולם מבלי לקחת אותו בחשבון.
2. הרשו לי שוב לנתח בקצרה את המצב. כולכם מכירים את דוח הוועדה המלכותית, כיצד היא ראתה את המצב, ואילו שתי צורות הסעד היא קבעה. הניתוח המרכזי שלהם היה כי השאיפות הערביות והיהודיות אינן ניתנות למימוש במסגרת המנדט ולכן האחרונה אינה בהכרח אפשרית. הרשו לי לומר מראש שכולנו, ללא קשר לעמדתנו כלפי ההמלצות הקונקרטיות של הוועדה המלכותית, רואים בניתוח זה בהחלט שגוי. זה סותר את הדעה שאושרה רשמית על ידי כל ממשלות בריטניה ועל ידי חבר הלאומים מאז הקמת המנדט. המורכבות של המשימה הטבועה במנדט תמיד הובנה, אך ממשלה אחר ממשלה, ומושב אחר מושב של ועדת המנדטים, הכריזו כי אין חוסר התאמה יסודי בין החובות הרבות שהוטלו על הסמכות המנדטורית. אנו טוענים כי השגשוג חסר התקדים שכל חלקי הקהילה הפלסטינית השיגו תחת משטר המנדט, השיפור הבלתי נשמע בתנאי החיים, הבריאות והחינוך של כל חלקי האוכלוסייה, כפי שניתן לראות מעובדות כמו גידול האוכלוסייה הערבית ביותר מ-05 אחוזים, והירידה הפנומנלית בשיעור התמותה של התינוקות, אנו טוענים כי עובדות אלו הראו כי המנדט הציע הזדמנויות רחבות לפיתוח מועיל לשני מגזרי האוכלוסייה. הוועדה המלכותית ראתה את פלסטין בעקבות תקופה של מהומות חסרות תקדים, שכפי שמוצעות בתצפיות ועדת המנדטים הקבועות, וייתכן שאף משתמעות בדו”ח הוועדה המלכותית, יכלה להיעצר בשלב מוקדם יותר על ידי מדיניות ברורה ונחושה יותר של ממשלת פלסטין.
אם הוועדה המלכותית הייתה רואה את המדינה במצב שקט יותר, כפי שהיה בשנים שקדמו לכך, היא בוודאי הייתה מוצאת אלמנטים רבים של שיתוף פעולה בין יהודים לערבים שמעודדים את התקווה לשיתוף פעולה עתידי בין שתי המדינות בפלסטין המאוחדת. בהחלט הייתה זו אמונה של דעת קהל יהודית סמכותית שככל שהמדינה תתפתח תחת המשטר המנדטורי וכל חלקי האוכלוסייה ישתפו בהתקדמותה, יתפתח מודוס ויוונדי בין יהודים לערבים חופשיים מווירוס הפחד והשליטה. גם שאיפות אלו לא היו ללא תגובה מהצד הערבי. בתחומים שונים של פעילות כלכלית וחברתית נוצרו קשרים בין יהודים לערבים, שלמרות שעדיין היו רופפים, זכו לכבוד שיתוף פעולה עתידי בתחומים רחבים יותר.
3. מכל הסיבות הללו, אנחנו היהודים אינם יכולים לקבל את התזה שהמנדט נכשל. המנדט מעולם לא זכה להזדמנות הוגנת אמיתית מאלה שהופקדו על ניהולו. גורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים היו אחראים לכך. הייתה שמרנות רומנטית של אלה שרצו, בכל מחיר, לשמר את המזרח כפי שהוא; הייתה סלידה מהפסיכולוגיה ה’זרה’ של המהגרים היהודים; הייתה חוסר היכולת של פקיד קולוניאלי ממוצע להתמודד עם אוכלוסייה כה בלתי קולוניאלית במהותה כמו יהדות פלסטין; הייתה גם, לצערי, אנטישמיות אמיתית. אבל מעבר לכל, הייתה הכישלון של המוח הרשמי להתמודד, בשגרה היומית של המנהל, עם בעיית יצירת חברה חדשה במסגרת הסדר הקיים. המשימה שהוטלה על הסמכות המנדטורית לא הייתה בלתי ניתנת לביצוע; המנדט לא היה בלתי ישים, אך דרש רמת מדינאות מנהלית גבוהה כדי לתרגם את הוראותיו המופשטות למעשים קונקרטיים. כאן נכשל ממשל פלסטין. היא נכשלה לחלוטין בהמחשה של הכוחות החבויים של הפיתוח היהודי, אשר בעשרים השנים הללו שינו באופן יסודי את המבנה הכלכלי והחברתי של המדינה הזו. השקפתם חסרת הדמיון הובילה אותם בהכרח להתרכז לחלוטין בערבים ולפייס את אלה שראו כדומיננטיים בדעת הקהל הערבית. קו מחשבה כזה היה צפוי להיאבק בקידום מדיניות בונה נמרצת ליישום סעיפי הבית הלאומי במנדט. היא יצרה מדיניות אופורטוניסטית של פשרה והיסוס, שמנעה בהכרח מהערבים להאמין שהממשל באמת מעוניין לממש את רעיון הבית הלאומי. זה חיזק את השפעת הבלתי ניתנים לפיוס הערבים והחליש את גוף הדעה הערבי המתון הגדול שיכול היה להוביל לאמץ גישה חיובית כלפי המנדט אם הממשל היה מראה נחישותו לממש אותו בפועל. כפי שמציין דוח הוועדה המלכותית, לא היו אלה פצצות ומקלעים שנדרשו כדי ליישם את המדיניות המגולמת במנדט. מה שנדרש היה אמונה אמיתית מצד ממשל פלסטין שהמשימה שהוטלה עליו היא גם הוגנת וגם מעשית. אם הייתה אמונה זו מההתחלה, ואם הייתה פועלת איתנה ועקבית בפעולה ובמחדל, לא היה נחשב לדיכוי הכרחי כדי להוציא את המנדט לתוקף.
4. אם מכל הסיבות הללו היהודים אינם יכולים לקבל את התזה שהמנדט הפלסטיני נבחן ונמצא כבלתי ישים, אנו מבינים, מצד שני, שאיננו יכולים להתעלם מהעובדה שעמדה זו אומצה על ידי הוועדה המלכותית ואושרה רשמית על ידי ממשלת בריטניה.
הכרזה סמכותית זו של הוועדה המלכותית והממשלה הבריטית יצרה מצב חדש שיש להתמודד איתו, גם אם הניתוח שעליו התבססה הוא שגוי. ועדת המנדטים הקבועים, שהייתה ספקנית כלפי ניתוח זה כמונו, הביעה את ההערות הבאות בנושא זה: ‘יישום המנדט הנוכחי הפך לכמעט בלתי אפשרי ביום שבו הוכרז בפומבי על ידי ועדה מלכותית בריטית שדיברה בסמכות כפולה שהוענקה לה על ידי האובייקטיביות ואחדות הדעים שלה, ועל ידי ממשלת הרשות המנדטורית עצמה.’ אך אם יש להתמודד עם המצב שנוצר כך, נעשה דחוף עוד יותר שבדיון בכל תכנית לשיקום פוליטי, יש לשמור בבירור את מטרת המנדט הבסיסית, ושהטעויות שנעשו בניהול המנדט לא יחזרו על עצמן בקביעת אופיו של משטר חדש שעשוי להקים במקומו.
5. מנדטים בוטלו עד כה, אך בכל אותם מקרים קודמים השאלה המרכזית שנשאלה על ידי חבר הלאומים הייתה האם השטח המנדטי הגיע לרמת בגרות שמצדיקה את שחרורו מהמשטר המנדטורי. במקרה של פלסטין, הרשות המנדטורית, לפי מילותיה של ועדת המנדטים הקבועים, טוענת ‘לא כל כך לבגרות של החנות, אלא לקשיי ההדרכה.’ יש הבדל נוסף. במקרים האחרים, המחלקה כבר הייתה שם, זו הייתה רק שאלה האם הוא בוגר מספיק לממשל עצמי. במקרה של פלסטין, באותו דימוי זה, הרובע עדיין לא קבע את זהותו המלאה. האומה היהודית, שקשריה הבלתי נפרדים לא זכו להכרה בינלאומית, מיוצגת כיום בפלסטין רק על ידי מיעוט קטן ממספריה. הוא קיים רק כפי שהיה פוטנציאלי, והמטרה העיקרית של המנדט הייתה להפוך את הפוטנציאל הזה למציאות. לא משנה איזה סדר חדש יוקם בארץ זו, יש לנו זכות לדרוש שהוא יעוצב כך שיאפשר את השלמת תהליך השיקום המתמשכת. זה אומר שהבעיה לא ניתנת לפתרון על קווים סטטיים. אם השיקום הפוליטי המוצע של פלסטין יתבצע רק לאוכלוסייה השוכנת כיום, הדבר יחזור על אותה טעות מדיניות שפגעה בניהול המנדט הנוכחי. אם באמת נקבע כי מנדט אינו מסוגל בתנאים הפוליטיים הנוכחיים להקל על פיתוח הבית הלאומי היהודי שהוקם כדי לקדם, אז חשוב אף יותר שהמשטר ייבנה מראש כך שיאפשר מימוש יעיל יותר של המטרה הזו.
6. כי בנקודה אחת, אין מחלוקת בינינו לבין הוועדה המלכותית. אם היו לה ספקות לגבי תפקוד המנדט, היא מעולם לא ערערה על דחיפות המטרות הבסיסיות של המנדט. להפך, המשמעות העמוקה והצורך הדחוף של מדיניות הבית הלאומי, הן מנקודת המבט היהודית והן מנקודת המבט הבינלאומית, ועוצמת ההבטחה המגולמת בהצהרת בלפור, לעיתים רחוקות הובאו ברהיטות כמו בחלקים הפותחים של הדו”ח. הם גם העידו על המציאות של ההישג היהודי בפלסטין ועל היתרונות המשמעותיים שהעניקה לאוכלוסייה הערבית. בהתבסס על הניתוח שלהם של המצב, יש לנו זכות לטעון כי התקדמות עבודתנו לא תיפגע, אלא תקבל סיוע יעיל ומקודם באופן יצירתי דרך כל משטר חדש שיצוץ מהדיונים הנוכחיים.
7. וזה מביא אותי לבעיה האמיתית שעלינו להתמודד איתה עכשיו. שלא תהיה טעות בדבר אחד: כל צורה של חלוקה כרוכה בקורבן ממשי לכל יהודי. לכולנו – לא רק לאוסישקין ולחבריו – גבעות יהודה ושומרון יקרות כמו המישור החופי ועמק יזרחאל. אבל אם מבקשים מאיתנו לעשות את ההקרבה הזו, זה יכול להיות רק אם בכך נוכל להציל את ההגשמה של הרעיון הבסיסי שלנו. איננו יכולים לקבל קריקטורה של המטרה הלאומית העליונה שלנו. אם עלינו להסכים לצמצום שטח הבית הלאומי היהודי, השטח המוגבל שנותר לנו חייב להיות כזה שיאפשר לנו לעשות שלושה דברים: (א) לשמור על עצמנו אסטרטגית; (ב) לבנות חיים כלכליים שיכולים לעמוד על רגליהם; (ג) למצוא כאן מקום להגירה יהודית מתמשכת שתביא לפלסטין חלק כה גדול מהעם היהודי, כך שההתיישבות החדשה תהיה המשך אורגני של הישות ההיסטורית של ישראל.
8. מטרת מדיניות הבית הלאומי המגולמת במנדט הייתה כפולה: ראשית, להעניק לעם היהודי המפוזר והחסר בית מעמד לאומי ופוליטי בפלסטין – בניגוד למעמד האזרחי הבלעדי שיהודים, כיהודים, נהנים ממנו במדינות אחרות. שנית, היה לתרום תרומה אפקטיבית לפתרון בעיית העולם היהודי, על ידי מתן אפשרות לחלק מייצג מהעם היהודי להתיישב בארץ זו. תנאי ההקדמה והסעיף המפורט של המנדט הבהירו שמטרתו אינה להקים בפלסטין קהילה קטנה ואקזוטית של יהודים החיים בגטו ערבי. מטרתה הייתה לשחזר בפלסטין את האומה היהודית ההיסטורית.
9. מכיוון שהרגשנו שהתכנית המוחשית שמופיעה בדוח פיל אינה עומדת בדרישות אלו, דחינו אותה בציריך. אבל בואו נהיה הוגנים כלפי ועדת פיל. בואו נודה שבגיבוש התוכנית שלהם הבינו שזה יהיה אבסורדי, שזה יהיה לא הוגן, שזה יהיה בגידה בהבטחת הצהרת בלפור והמנדט אם יינתן לנו רק את מה שכבר ברשותנו, אם לא יינתן לנו מקום להביא יהודים ולהקים כאן יישוב יהודי מקיף של כמה מיליונים. ייתכן שהגבולות שלהם תוכננו בצורה גרועה; התנאים שהציבו לתכנית שלהם אולי היו לא מתוכננים, אבל הרעיון הבסיסי של הרעיון שלהם היה מוצק. הם רצו להעניק לנו, בנוסף למה שיש לנו, אזור שעל בסיס העובדות הידועות, יוכל להתפתח באופן נרחב ולספוג מספר רב של יהודים. הם לא בחרו בדרך הקלה שאינה תומכת בה על ידי רבים מחברינו הטובים, שמציעים שבמקום האזורים שאנו מכירים כמסוגלים לספוג יהודים, יש לתת לנו אזורים שהם כיום אדמה מדברית, שגם אנחנו, עם כל כוחותינו, אולי לא נוכל עוד לחסוך לעיבוד.
01. אני חושב שבמצב כזה ובידיעה על מצבו הנואש של ההמונים כיום, המנהיגים היהודים היו צריכים להוטים לשפר את הצעת ממשלת בריטניה כמיטב יכולתם, אך לא להשמיד אותה בטקטיקות קצרות ראות מאוד. במקום להבין שההצעה הזו נתנה לנו הזדמנות בלתי צפויה לא רק להציל את הבית הלאומי היהודי אלא לפתח אותו בהתאם לתפיסותינו, חלק מעמנו איבדו לפתע כל תחושת מציאות. חלקם צעקו “לא”, כי סירבו למסור דבר מפלסטין. אחרים דחו את הרעיון כי לא הסכימו להעניק ליהודים את היכולת לנהל מדינה משלהם, אותה הם מייחסים בקלות לכל עם לא-יהודי, גם אם פרימיטיבי. מצד שני, היו אלה שטענו בתוקף, לאחר כל מה שקרה בגרמניה, פולין ורומניה, שיש לשמור על מעמד התפוצה היהודית בכל מחיר, ושהקמת מדינה יהודית תסכן את מעמדם של היהודים בארץ התפזרותם, מפוארת כפי שכולנו מכירים אותה.
גם אם ההבדלים הבולטים שלהם בהשקפה ובמניע, כל המתנגדים החריפים הללו לחלוקה משתמשים בדיון באותם טיעונים ביקורתיים – שבפועל אינם טיעונים נגד חלוקה באופן מופשט, אלא נגד תכנית החלוקה המוחשית שהוצעה על ידי הוועדה המלכותית. גודלה הקטן של המדינה היהודית המוצעת, אי-היכולת להעמידתה מסיבות אסטרטגיות ופוליטיות, ההסדרים הכספיים הלא מספקים שאליהם תצטרך ביחס לשכנתה הערבית, הקשיים הקשורים להעברת האוכלוסייה המוצעת – כל אלה וטיעונים דומים מתרחשים באותה מידה בהכרזת כל הקבוצות הללו. כל אחד מהטיעונים הללו נגד תוכנית הוועדה המלכותית מכיל הרבה נכון, אך המסקנה שמנהיגים פוליטיים ריאליים היו צריכים להסיק מהביקורות המוחשיות הללו הייתה לעשות מאמץ מאוחד לשנות את פרויקט הוועדה המלכותית כך שיווצר יחידה פוליטית יהודית בת קיימא המסוגלת להתפתחות מתקדמת. אם הייתה מראית לממשלת בריטניה שלפחות צד אחד – היהודים – מוכן להפיק משהו מרעיון החלוקה, ייתכן מאוד שהיו מרגישים דחף לממש אותו באופן שיספק לפחות את הצד שמקבל אותו.
11. כפי שזה כיום, אומרים לממשלה שהערבים אינם רוצים בכך, ושהיהודים – לפי דברי מנהיגים אנגלו-יהודים, ציונים אמריקאים בולטים, העיתונות האנגלו-יהודית ואפילו יהודים פלסטינים בולטים – גם אינם רוצים זאת. לכן קל מאוד לאויבים המשותפים שלנו לטעון שהדבר היחיד לעשות הוא לבטל את כל הבעיה ו’לפתור’ את הבעיה על ידי חיסול הבית הלאומי היהודי. היהודים הללו סיפקו תחמושת מבורכת לאויבינו כאן ומחוצה לה. אנחנו בהחלט יודעים שהפוליטיקאים הערבים בונים תקוות גדולות לגבי המחלוקות במחנה היהודי. הם מאמינים שאם ניתן יהיה להאריך את שלב המשא ומתן הנוכחי והחלוקה תגיע לקשול כתוצאה מהעקשנות הערבית והמחלוקות הפנימיות היהודיות, כולם יהיו כל כך עייפים מכל העניין עד שיבלעו את ‘הפתרון’ שלהם של מדינה ערבית עצמאית עם מיעוט יהודי קבוע, האחרון כדי לספק את האמצעים הכלכליים לשימור התהילה הפוליטית הערבית כפי שהיה בימים הטובים. הלוואי שחלק מהאנשים שלנו יבינו אילו סכנות אורבות בדרכם ובדרכנו, כתוצאה מהחסימה קצרת הראייה שלהם.
21. מילה על ההצהרה החדשה של הממשלה. זה מספק במידה שהוא מצביע על כך שהממשלה לא הקשיבה לאלה שקראו לה להיכנע את הבית הלאומי היהודי לאויביה, שנלחמים בו במשך שנתיים עם פצצות, עם מזימות ובהשמצות. מצד שני, זה מראה שעלינו להתחיל מחדש מההתחלה ולהציג את הטיעון שלנו על פי הערך שלו.
אנחנו מוכנים לעשות זאת ואני חושב שנצליח כפי שהצלחנו למעשה בשנה שעברה. אבל עלינו להיות מאחורינו עם מאוחד כדי להמשיך זאת עד הסוף. אני רוצה לקבל תנאים שיאפשרו לנו להגן על מה שיש לנו, ולספק מקום למה שעדיין צריך להיבנות.
31. הצורך הדחוף ביותר כרגע הוא לקבל החלטה מהירה בנוגע לעתיד הפוליטי של המדינה הזו. אם יש החלטה ברבעונים גבוהים, כל החקירות הראשוניות הללו יכולות להתבצע בפרק זמן קצר יחסית. זה ימנע כל התפרצות טרור, יביא לשיקום מהיר של האמון ולאפשר לחדש את הפיתוח הכלכלי של המדינה, שסבלה קשות מהעיכוב הארוך והאי-ודאות האלה, להתחדש ביעילות.
41. מעל לכל, אנו זקוקים לחזרה לשגרה בנושא ההגירה. החברה היהודית החדשה הזו שגדלה בארץ הזו, וכבר חלק בלתי ניתן למחיקה ממנה, אינה יכולה לחיות ללא עלייה. זו הדם החיים שלה. זהו מצב בלתי נסבל שצעד חירום שרירותי כמו הטלת רמה פוליטית גבוהה יונהג במפורש במצב חירום זמני, ואז מצב החירום הזה יישאר קיים לתקופה בלתי מוגבלת. נתנגד לכל המשך הגבלה שרירותית זו על הגירה יהודית בכוח מרבי. הדיונים של הקיץ הן בוועדת המנדטים הקבועים והן במועצת הליגה הראו לנו שבסוגיה הגדולה הזו דעת הקהל הבינלאומית לצידנו.
51. יש לי שלושה הודעות. אחד ליהודים. אחד לערבים. אחד לממשלת בריטניה.
הראשון שלי הוא ליהודים, כאן ובכל מקום. מה שאני מבקש מהם הוא שתהיה הפסקה של המחלוקות היהודיות הפנימיות סביב החלוקה עד שיוכנה תוכנית ברורה, שניתן לשקול ולהחליט עליה. אני מבקש שלא יאמר דבר על ידי קולות יהודיים סמכותיים בפומבי ובעיתונות, שעלול להוביל את העולם החיצון להאמין שיהודים יקבלו כל דבר פחות מההגשמה האפקטיבית של תפיסת הבית הלאומי. אני מבקש בורגפרידן בזמן שהקרב משתולל בחוץ. זה כל מה שאני מבקש, אבל אני מבקש את זה במלואו.
אינני מקנא באחריות בפני פורום ההיסטוריה היהודית של אלה שבשעה קריטית זו, משתפים פעולה עם אויבינו הגרועים ביותר כדי להשמיד את מה שעשוי להיות ההזדמנות האחרונה שלנו.
שנית, לערבים אני אומר: אנו חוזרים בשעה זו על מה שתמיד אמרנו. אין לנו רגשות רעים כלפיך, למרות כל מה שעברנו בשנתיים האלה. קיווינו והאמנו שתחת המשטר המנדטורי יש מקום לפיתוח משותף לשנינו. ראיתם את ההתקדמות שעשית בעשרים השנים תחת המשטר שנוצר במטרה להקל על הקמת בית לאומי יהודי במדינה הזו. לא משנה איך הדמגוגים, אתם יודעים בלבכם שהרווחתם רק מעבודתנו. אך היו כאלה ביניכם, שמתוך קוצר ראייה ואנוכיות, ערערו את שלום המדינה הזו, ושכנעו בוועדה המלכותית ובממשלת בריטניה את האמונה שבמסגרת המנדט אין מקום לשיתוף פעולה בינינו.
הפתרון שהוועדה המלכותית פיתחה ושהממשלה הבריטית אימצה כעת לא הגיע מאיתנו, אך עלינו להתמודד איתו כפי שאתה צריך להתמודד איתו. אנחנו לא חוזרים לפלסטין כדי לשלוט בכם. אנחנו לא באים לכאן כסוכנים של כוח אימפריאליסטי כלשהו ולא עם כוונה אימפריאליסטית. אנחנו הבנים החוזרים של הארץ הזו. אנחנו רוצים לבנות אותו מחדש, וראיתם שאנחנו מסוגלים לבנות אותו מחדש לטובת כל תושביה. אנחנו חייבים לשתף איתך פעולה כפי שאתה צריך לשתף איתנו פעולה בשלב החדש שיתחיל כעת. אנחנו לא אויביכם ואין לנו כוונות נגד השלום והשגשוג שלכם. אבל אל תטעו: אי אפשר לעמוד על הרגליים שלכם לבד. לא תוכל להימלט מהשפעת התרבות וההתקדמות המודרנית. בעולם הזה שלנו אין מקום לאלה שעומדים לבד. אתה צריך את כוח הפיתוח שהיהודים מביאים איתם. אנו מביאים אותו אליכם ללא כל הכוונות הפוליטיות האלה שמקושרות בדרך כלל להשפעה מערבית באזור זה של העולם.
לבריטים הייתי אומר: כל פתרון שיתקבל כעת, יש לשמור על המטרה העיקרית של המנדט. המטרה הזו היא פיתוח, אפשרות לצמיחה חדשה. רבים מכם לא יודעים מה קורה כאן. לזרוק אותנו לכלבים לא יציל את האימפריה שלך. להפך, היא תחליש את יסודותיה. הנה הזדמנות ייחודית לקדם את צמיחתה של חברה חדשה שתבסס שלום והתקדמות באזור זה של העולם. אם לא היינו שם, היינו צריכים להיות ממציאים לטובתך ולטובת החלק הזה של העולם. לבריטים יש מוניטין של אינסטינקט לכוחות מתפתחים. עכשיו זה הזמן להראות זאת. הדבר הזה הוא אולי היום המבחן העליון של המדינאות הבריטית, ליכולתו לטפח חיים חדשים, לסייע ללידה מחדש של אומה, של חברה חדשה. הראה שאתה יכול לתת תגובה חיובית ויצירתית לכוחות ההרסניים שמטרידים את העולם כיום, תשובה שתבייש את אויביך ותחזיר את תהילת חבר העמים הגדול שלך בשלב החדש שבו האנושות עומדת להיכנס דרך הכור הנוכחי.
