(credit: Richardprins, derivative work: rowanwindwhistler, CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons)
(credit: Effib, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons)
(credit: Dank Chicken, own work, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons)
חבר העמים הראשון: ממלכת ישראל/הממלכה המאחדת (1010-930 לפנה”ס) תחת המלכים שאול, דוד ושלמה. הממלכה התפרק לשתי מלכויות ב-930 לפנה”ס. ממלכת ישראל הצפונית נמשכה עד 722 לפנה”ס, כאשר נכבשה על ידי האשורים. ממלכת יהודה הדרומית ממשכה עד 586 לפנה”ס, כאשר נכבשה על ידי הבבלים.
חבר העמים השני: ממלכת החשמונאים (538 לפנה״ס – 70 לספירה) נקראה בשם יהודה, ישראל וציון על ידי האוכלוסייה היהודית הילידית שלה. זה כלל התקופות הפרסית, ההלניסטית, והרומאית, עם תקופה בולטת של אוטונומיה בתקופת שושלת החשמונאית (המכבים), נערך מ-140 עד 37 לפנה״ס. הרומאים, שהגיעו ב-63 לפנה״ס תחת פומפיי הגדול ושהפכו את החשמונאים למלכים לקוחות עם פחות אוטונומיה, הציבו את הורדוס הגדול כתחלת של שושלת חדשה ב-37 לפנה״ס. תקופה הזאת נגמרה עם חורבן בית המקדש היהודית השנייה על ידי הרומאים ב-70 לספירה. היוונים קראו לאזור יודאיה, והרומאים השתמשו ביהודה, שני המונחים אימצו מהמילה העברית יהודה את מקור המילה האנגלית “יהודי”.
חבר העמים השלישי: מדינת ישראל (1948 עד היום) מתחיל שלב זה של השליטה היהודית מחדש על ארץ ישראל/פלסטין. ממאה ה-18 ואילך, כאשר הוגים וארגונים ציוניים פוליטיים מודרניים שקלו להחיות את הלאומיות הטריטוריאלית היהודית באזורים שונים באירופה, (מוסבר בערך הציונות באנציקלופדיה היהודית משנת 1906), האזור של פלסטין/ארץ ישראל לא הייתה ישות פוליטי עצמאי או נפרד. יהודים כללו אזכור קבוע של ירושלים וציון בתפילות היומיומיות שלהם מלפני אלפיים שנה, מנהג שהחל ככל הנראה עם חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל ב-586 לפנה״ס. תפילת העמידה החוזרת הפך לגרעין של הליטורגיה היהודית בכל מקום שיהודים היו מחלק השני של המאה הראשונה לפנה״ס ואילך. תפילות אחרות, כמו ברכת המזון, מוזכרת ירושלים מימי חורבן בית המקדש השני ב-70 לספירה. שלוש מדינות יהודיות ריבוניות קיימו במזרח התיכון מ-1030 לפנה״ס.
| חברי העמים יהודיים | תאריכים | תכונות ואירועים |
| ראשון | 1030-586 לפנה״ס | ממלכת המאחדת: שאול, דוד ושלמה; בית המקדש הראשונה נבנתה על ידי שלמה בסביבות 957 חלוקה לממלכות ישראל ויהודהכיבוש בבל וחורבן בית המקדש הראשונה ב-586 לפנה״ס |
| שני | 538 לפנה״ס עד 70 לספירה | שיבה מגלות בבל בית המקדש השנייה נגמרה בסביבות 516 לפנה״סתקופה של אוטונומיה משתנה תחת שלטום הפרסים, הלניסטים, ורומאיםשושלת החשמונאים (המכבים) מ-140 עד 37 לפנה״סחורבן בית המקדש השנייה ב-70 לספירה |
| שלישי | 1948 עד היום | הקמת מחדש של מדינת ישראל היהודית ועצמאית משיג הכרה של ארה”ב והאו”ם ב-1948הקים יחסים עם שש מדינות ערביות בין 1979 עד 2020נהנית מאוכלוסייה של כ-10 מיליון תושבים, שיותר מ-20 אחוז לא יהודים בונה כלכלה עם תמ”ג שנתי של יותר מ-500 מיליארד |
מטרת הציונות המודרנית מאמצע המאה ה-19 ואילך הייתה לחדש את הנוכחות הדמוגרפית היהודית בארץ ישראל, האזור שיהודים ביטאו הגדרה עצמית בימי העתיקים. טפטוף איטי של מהגרים יהודים מתחילת שנות ה-1870 התצטרפו לאוכלוסיות יהודיות עירוניות קטנות שחיו ללא הרף בערים הדתיים החשובים של צפת, חברון, טבריה וירושלים, אפילו אחרי גירוש רומא העתיקה של הרבה יהודים מארץ הקודש. יהודים נכחו כאשר נוצרות ואסלאם התפתחו כשתי הדתות המונותיאיסטיות העיקריות הבאות.
כ-24,000 יהודים גרו בכל האזור ממערב נהר הירדן ב-1880 מתוך אוכלוסייה של 300,000. כאשר מדינת ישראל הוקמה במאי 1948, האוכלוסייה היהודית של מערב נהר הידרן הייתה 660,000, והאוכלוסייה הערבית הייתה 1ץ1 מיליון.
ראו מפות המפרטות את הגידול הדמוגרפי והגיאוגרפי של האוכלוסייה היהודית ביצירה של הגרעין למדינה היהודית המודרנית 1882-1948.
