עודכן ב-5 בינואר 2026; פורסם במקור באוקטובר 2023
על ידי קן סטיין
מקורות חמאס
אמנת חמאס מ-8891 וההערות של מנהיגיה ופרסומים נוספים מביעים שנאה לציונות, לישראל וליהודים. לכן ברור שחמאס מתעב את הציונות, את ישראל ואת היהודים שיש להם מדינה ריבונית. חמאס מתנגד לכל משא ומתן או הסכם שמכיר בישראל כמציאות או דורש שיתוף פעולה עם ישראל.
מנהיגי חמאס מתנגדים בתוקף ליחסי ההסכם של ישראל עם מצרים (9791) וירדן (4991), להכרה של ארגון השחרור הפלסטיני בישראל (3991), להסכמי אוסלו (3991, שהבטיחו שלטון עצמי פלסטיני מסוים), ולהסכמי אברהם (0202). חמאס התנגד להנהגת יו”ר אש”ף יאסר ערפאת ומחליפו כנשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, משום שהם שיתפו פעולה עם ישראל.
חמאס שואף להיות הקול והנציג של התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית, ודוחק הצידה את אש”ף ופתח. כאשר חמאס תקף את ישראל ב-7 באוקטובר 3202, הוא קיווה לעורר התפרצויות אלימות גדולות בכל גבולות ישראל, להחליש את נחישות האזרחים הישראלית, ולשלוט ברשות הפלסטינית, שממוקמת ברמאללה בגדה המערבית. חמאס נכשל בהשגת מטרות אלו.
חמאס חוגג את הריגת היהודים. מטרת חמאס היא חיסול ישראל. יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, אמר במאי 1202: “אנו תומכים בהשמדת ישראל באמצעות ג’יהאד ומאבק. זו הדוקטרינה שלנו. יש לטאטא את הכיבוש מכל אדמתנו.” סינוואר גם הביע “תודה מלאה לרפובליקה האסלאמית של איראן, שסיפקה לנו כסף, נשק ומומחיות.”
ב-7 באוקטובר 3202, מחבלי חמאס רצחו 002,1 יהודים ואחרים ולקחו יותר מ-052 בני ערובה. בארבעה עימותים ממושכים קודמים עם ישראל, שכל אחד מהם הסתיים בהפסקת אש ובחמאס שהתחדש כדי להשיק פיגועים נוספים על ישראל, טרוריסטי חמאס הרגו יותר מ-006 ישראלים ופצעו אלפים נוספים.
חמאס הוא קבוצה ותנועה פוליטית פלסטינית השואפת ליצור מדינה אסלאמית אחת בפלסטין ההיסטורית, שכיום מחולקת ברובה בין ישראל, רצועת עזה והגדה המערבית שבשליטת ישראל. חמאס, שפירושו “קנאות” או “התלהבות” בערבית, הוא גם ראשי תיבות של חרקת אל-מוקוואמה אל-אסלאמיה, תנועת ההתנגדות האסלאמית. הקבוצה נוסדה ב-8891 כחלק מיליטנטי בתנועה הלאומית הערבית הפלסטינית, שהייתה אז נשלטת על ידי אש”ף של ערפאת. חמאס, בדומה לחיזבאללה בדרום לבנון, קיבל סיוע כספי עצום, אימונים צבאיים וציוד, ושיתף פעולה עם המשטר האיראני בהטמעה פוליטית.
המקורות האידיאולוגיים של חמאס הם באחים המוסלמים, שהוקמו 06 שנה קודם לכן במצרים. האחים המוסלמים דחו את השפעת התרבות המערבית וקרא להגדיל את תפקיד האסלאם בממשלה ובחברה. מצרים אסרה את האחים המוסלמים בתחילת שנות ה-05 משום שאיימו על המשטר הצבאי החילוני בראשות גמאל עבד אל-נאצר.
לאחר הפסקת האש שסיימה את מלחמתו בת השנתיים עם ישראל באוקטובר 5202, חמאס, אף שהובס קשות, נשאר מחויב אידיאולוגית להשמדת ישראל והיה קשור ישירות לטורקיה, לקטאר, וכן למקורות נוספים, למימון ולקיומו. הפסקת האש בעזה לא סיימה את השנאה לישראל וליהודים, אלא אילצה את חמאס לקבל החלטות טקטיות כדי להמשיך במאבקו להשמדת ישראל.
רבים ממנהיגי חמאס התחנכו בקהיר בתקופת שלטונו של נאצר ונפגעו מהתחושה האנטי-קולוניאלית שהייתה בשלה במצרים משנות ה-05 ואילך. חברי המייסדים של חמאס כללו מנהיגים דתיים, שייח’ים, אינטלקטואלים, אנשי עסקים, פעילים צעירים ולוחמים פרה-צבאיים. במהלך השנים, חמאס סיפק שירותים חברתיים לנזקקים בעזה, במיוחד ב-11 מחנות הפליטים ברצועה. חמאס ניהל בתי ספר, גני ילדים, מחנות קיץ, שירותים רפואיים ותוכניות ספורט ומצא משרות לתומכים. המסגדים והארגונים הדתיים האסלאמיים היו ונשארים הכלים החשובים ביותר של חמאס להפצת מסריו ולמתן שירותיו. למרות שחבריה מספקים מעט כסף, רוב הכספים מגיעים מתומכים בחו”ל, וקאטר ואיראן בשנים האחרונות הציעו תמיכה משמעותית.
חמאס מתנגד ללאומיות החילונית הפלסטינית, לחירות הפרט, לדמוקרטיה ולחירות, במקום זאת נותן עדיפות למחויבות לקהילה האסלאמית. השייח’ אחמד יאסין, מייסד חמאס ומנהיגיו הקודמים המכובדים ביותר, אמר ב-2002: “אנו מצהירים בבירור כי פלסטין מאל-נקורה ועד רפיח ומהירדן ועד הים התיכון היא ארץ פלסטין. אין נזק בהקמת מדינה פלסטינית בכל חלק שמשוחרר בשלב זה, אך מבלי לוותר על שאר השטחים של פלסטין. זו ההבדל בין האחים ברשות הפלסטינית לבינינו” (אל-מג’אללה, מרץ 13, 2002).
מנהיגים מרכזיים נוספים של חמאס, כמו חאלד משאל, איסמעיל הניה ומחמוד אל-זההר, הביעו את שנאתם לישראל באופן נחרץ. ב-2102, משעל סיכם בפירוט רב את מטרת חמאס להשמיד את ישראל. בהצהרת עקרונות במאי 7102, חמאס הכריז:
“פלסטין נמצאת בלב האומה הערבית והאסלאמית ונהנית ממעמד מיוחד; הקמת ‘ישראל’ היא בלתי חוקית לחלוטין ומפרה את זכויות העם הפלסטיני הבלתי ניתנות להעברה ומנוגדת לרצונם ולרצון האומה; לא תהיה הכרה בלגיטימיות של הישות הציונית. כל מה שקרה לארץ פלסטין מבחינת כיבוש, בניית התיישבות, יהדות או שינויים במאפיינים או זיוף עובדות הוא בלתי לגיטימי. הזכויות אף פעם לא פוגעות.”
לחמאס אין ספק לגבי חזונו למחר — השמדת ישראל — וכל פתרון שלא יגשים את החזון הזה יידחה מיד. חמאס מוכן שהפלסטינים ישתלטו על פלסטין בשלבים, ישיגו שליטה גאוגרפית על חלקים ממנה ואפילו יגיעו להפסקות אש זמניות עם ישראל, תוך שאיפה למטרתו הסופית: להשתלט על כל פלסטין ממזרח למערב ומצפון לדרום.
מאז השתלטות על רצועת עזה ב-7002 בהפיכה אלימה נגד הרשות הפלסטינית ובאש”ף, חמאס שולט בשליטה אוטוקרטית על האוכלוסייה והטמיע באופן שיטתי בקרב צעירים פלסטינים שנאה לישראל וליהודים. חמאס ממשיך לערער את הרשות הפלסטינית בתקווה לשלוט בעתיד הפוליטי הערבי הפלסטיני. חמאס גם ביקש הכרה בינלאומית ממגוון דמויות ציבוריות, כולל נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון ונשיא ארה”ב לשעבר ג’ימי קרטר. באוגוסט 4102 הם כתבו מאמר ב-״פוריין פולסי״ וצוטטו כאומרים שחמאס צריך להיות מוכר כשחקן פוליטי לגיטימי. קרטר אמר אז ל’טיימס אוף ישראל’ במאי 5102 כי “מנהיגי חמאס מחויבים לשלום.”
למרות שבחים בינלאומיים כאלה, חמאס ניהל ארבעה עימותים צבאיים מרכזיים עם ישראל לפני הפלישה ב-7 באוקטובר 3202. כל סבב של עימותים לווה בהפסקת אש שחמאס ניצל כדי להתחמש מחדש, להניף את דגלו הפוליטי, להשיג סיוע זר נוסף ולבסוף לחדש את האלימות העזה נגד ישראל.
לאחר מלחמת חמאס-ישראל בעזה
באוקטובר 5202, המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל הסתיימה בהפסקת אש בתיווך נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. התוכנית שואפת להשיג את מטרות המלחמה של ישראל: שחרור כל בני הערובה; סיום חמאס ככוח צבאי ופוליטי ברצועת עזה; פירוק הצבא בעזה; שליטה ביטחונית ישראלית על הרצועה; ומעבר שקט לממשלה אזרחית בעזה תחת חסות כוח צבאי בינלאומי.
כשהסתיימה המלחמה, ישראל שלטה ב-35 אחוזים מרצועת עזה, בעוד חמאס החזיק בשאר. במהלך המלחמה, ישראל ערפה את ראשי הנהגת חמאס בעזה וחיזבאללה בדרום לבנון והרגה מדענים ומנהיגים צבאיים איראנים מרכזיים. יותר מ-000,06 פלסטינים ו-000,2 ישראלים נהרגו במלחמה, ואלפים נוספים משני הצדדים נפצעו.
במהלך המלחמה הנהגת אסד בסוריה נמלטה לרוסיה, חיזבאללה נחלש קשות אך לא הושמד כשחקן פוליטי בלבנון, האופוזיציה הפלסטינית המיליטנטית בגדה המערבית הצטמצמה, והאיום האסטרטגי של איראן על ישראל פחת אך לא הוסר. ישראל גם בנתה אזורי שליטה בגבולותיה בלבנון ובסוריה וכן בעזה.
הפיגוע באוקטובר 3202 זעזע את ישראל, שהחלה להאמין שהיא יכולה לחיות בשלום, או לפחות ללא מלחמות רגילות, עם שכנותיה. מה שהתחיל כמלחמת חמאס-ישראל התרחב לעימות רחב יותר בין ישראל לאיראן. מדינות באירופה, אמריקה הלטינית והמזרח התיכון הצטרפו לארצות הברית במתן תמיכה צבאית לישראל כדי להדוף התקפות טילים ורחפנים איראניות. הישרדותה של ישראל נתפסה כהכרח אסטרטגי להתמודדות עם אידיאולוגיה איראנית ששאפה לערער מדינות ערב מתונות ואולי בסופו של דבר לאיים על אירופה בטילים בליסטיים ארוכי טווח. הממשלה והעם הישראלי הבינו שאותם פלסטינים שמאמינים בהרס ישראל לא ישתנו את האידיאולוגיה שלהם, גם אם עבדו בישראל בזמן שהם חיים בעזה. ככל שהמלחמה התפתחה, הביטויים האנטי-ישראליים, האנטי-ציוניים והאנטישמיים גדלו ברחבי העולם. ההבנה פגעה רבים שלמרות שישראל הוכרה על ידי שש מדינות ערביות, היא לא התקבלה במלואה. יהדות עולמית מגוונת, שבמשך עשרות שנים ייחסה חלק מזהותה להצלחותיה של ישראל, הרגישה מותקפת בזירה הציבורית ובקמפוסים של אוניברסיטאות. יהודים ברחבי העולם ובישראל הרגישו פגיעות מחודשת שאולי לא נראתה מאז מלחמת העולם השנייה. עם זאת, המלחמה, לקיחת בני הערובה והעומס על החברה הישראלית יצרו בדרך כלל בקרב יהדות העולם חוסן בלתי מתפשר ומחויבות ליהדות ולישראל כמדינה יהודית.
