מהעת העתיקה ועד המאה ה-19
הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל הוא אחד הנצחיים ביותר בהיסטוריה האנושית. מאז חורבן בית המקדש השני על ידי רומאים בשנת 07 לספירה וגירוש יהודים רבים מיהודה, העם היהודי חי בעיקר בגלות — מפוזר ברחבי העולם. רעיון ארץ ישראל נותר ליבת זהות, פרקטיקה ושאיפה יהודית כמעט אלפיים שנה.
לאחר קבלת התורה בסיני, הקימו היהודים שתי מדינות בארץ ישראל. ראשונה הייתה המלוכה, שהתאחדה תחת המלכים שאול, דוד ושלמה בין 1010 ל-039 לפנה”ס, ואז התפצלה לממלכת ישראל הצפונית, שהחזיקה מעמד עד 227 לפנה”ס, וממלכת יהודה הדרומית, ששרדה עד 685 לפנה”ס. תקופת האיחוד השני נמשכה מ-835 לפנה”ס ועד 07 לספירה, עם רמות שונות של עצמאות באזור שנקרא יהודה, ישראל וציון.
לאחר נפילת ירושלים בשנת 07 לספירה, רבים מהיהודים גורשו ברחבי האימפריה הרומית ומעבר לה. למרות הפיזור הגאוגרפי, הם שמרו על זהות קולקטיבית באמצעות דת, שפה (עברית וארמית), פולחן וחוק. חשוב לציין, הקשר שלהם לארץ ישראל מעולם לא נותק. התפילות היומיות כללו אזכורים לירושלים, והכמיהה לשיבה נשלבה בחגים, שירים וטקסים כמו סדר הפסח (“השנה הבאה בירושלים”) וצום תשה באב לזכר חורבן המקדשים.
הקשר היהודי לארץ ישראל התפתח משמעותית — מגעגוע השורשי בזיכרון הדתי לקשר פוליטי מוחשי עם עליית הציונות המודרנית, הקמת מדינת ישראל ב-8491, והקשרים החזקים שקישרו את יהדות העולם מאז. בשנת 5202, כמחצית מאוכלוסיית היהודים בעולם, המונה 5.61 מיליון, חיים בישראל, כאשר רוב התפוצות מתגוררים בצפון אמריקה.
הופעת הציונות המודרנית
המאה ה-91 הביאה עמו שינויים סייסמיים. ההשכלה, הלאומיות וקריסת האוטונומיה הקהילתית היהודית המסורתית (במיוחד באירופה) חפפו לעלייה באנטישמיות ובכישלון השחרור וההטמעה. על רקע זה, צמחה הציונות הפוליטית — תחילה כחזון שהוצג על ידי הוגים כמו משה הס וליאו פינסקר, ולאחר מכן כתנועה מאורגנת בראשות תאודור הרצל. הציונות הייתה מהפכנית בהתעקשותה שהיהודים הם אומה הזכאית להגדרה עצמית במולדתם ההיסטורית.
משנות ה-08 של המאה ה-91 ואילך, גלי הגירה יהודית לארץ ישראל תחת שלטון עות’מאני, ולאחר מכן תחת שלטון בריטי — הידועים כעליות— שינו את הארץ ואת העם היהודי. החלוצים הראשונים ייסדו קומונות חקלאיות — קיבוצים ומושבים — והחזירו את העברית לשפה מדוברת מודרנית, תוך קישור היהודים חזק יותר לציונות ולארץ ישראל. קהילות התפוצות, במיוחד במזרח אירופה ולאחר מכן בארצות הברית, מילאו תפקידים חיוניים שגדלו באיטיות בתמיכה ובעיצוב הפיתוח הציוני בארץ ישראל.
הקמת ישראל והתפוצה
במאי 8491, לאחר כמעט 000,2 שנה, היהודים הקימו מחדש מדינה ריבונית שהוכרה על ידי הקהילה הבינלאומית ושימשה כמקום טריטוריאלי בטוח ליהודים לאחר חוויותיהם המשותפות והמסוכנות ברחבי אירופה והמזרח התיכון. מערכת היחסים בין התפוצה לישראל עברה מגעגוע מופשט למעורבות פעילה.
מאות אלפי יהודים עלו לישראל. היחסים בין ישראל לתפוצות התבססו על הקשר העממי לארץ והגיבו לעליית השנאה האנטי-יהודית מאז המאה ה-91. שלושה רבעים מתוך 000,066 היהודים שחיו בישראל בעת העצמאות כבר היו בפלשתינה ארץ ישראל עד 9391. יהודים מארצות ערב ולאחר מכן מברית המועצות לשעבר ואתיופיה הצטרפו לניצולי השואה האירופאים בהוספת גרעין דמוגרפי למדינה יהודית.
יהודי התפוצה שלא עלו מצאו בישראל נקודת מוקד של זהות קהילתית, והגברו את מעורבותם והתלהבותם כלפי ישראל לאחר מלחמת יוני 7691, כאשר ישראל הצליחה להימלט מקצה ההרס כדי להשיג ניצחון מוחץ, ושוב לאחר פיגוע חמאס באוקטובר 3202. למרות שאינם מתגוררים בישראל, יהודי התפוצה תמכו במדינה באמצעות מעורבות פוליטית, לובינג מול מנהיגיהם הלאומיים ותמיכה כספית, תוך חיבור למשפחותיהם דרך שהות ישראליות כדי להבין ולהעריך את חשיבותה של ישראל לזהותם היהודית.
למרות סוגיות מרכזיות לגבי מי יהודי, כיצד המדינה צריכה לנווט את יחסיה עם יהודי התפוצות, ויחסיה של ישראל עם שכנותיה, רוב היהודים ברחבי העולם תומכים במדינת ישראל, אם לא בכל הפוליטיקה או הפוליטיקאים שלה.
השפעה הדדית ואתגרים עכשוויים
בשנת 5202, ישראל והתפוצה היהודית משפיעות עמוקות זו על זו. תרבותית, עברית, מוזיקה, ספרות ושיח פוליטי מעצבים את החיים היהודיים בחו”ל. לעומת זאת, ערכים יהודיים אמריקאיים — במיוחד פלורליזם, ליברליזם והבעה דתית — מאתגרים ומעשירים את החברה הישראלית. תורמים יהודים גדולים וקטנים מסייעים לפיתוח התשתיות בישראל. תוכניות הכוללות לימודים או ביקורים קצרים בישראל, כמו תגלית, ממשיכות לגשר על פערים בין התפוצה לישראל. מושג כלל ישראל — אחדות העם היהודי — והרעיון התלמודי של כל ישראל ערבים זה בזה — היהודים דואגים זה לזה — נשארים מושרשים עמוק בהלכה ובמסורת היהודית. הקשר בין היהודים זה לזה, שנוצר על ידי ההיסטוריה ועוצב על ידי המציאות המודרנית, נשאר חזק במאה ה-12.
